פליטים בארצם (עקורים) בישראל בעקבות מלחמת “חרבות ברזל”

מלחמת ” חרבות ברזל” פרצה במפתיע בתאריך .7.10.23 ביום זה נטבחו, נרצחו, נאנסנו,
 נשרפו ונהרגו בקרבות יותר מ1,400- בני אדם
וכמאתיים – תינוקות, ילדים, קשישים, נשים
וגברים חפים משפע – נחטפו.

עשרות אלפי אנשים חוו זוועות קשות שטרם נודעו כמותן במדינת ישראל. תושבי ישראל מצויים בעיצומה של מלחמה וטראומה לאומית.
בתחילת הלחימה הקשה פינתה ישראל עשרות אלפי תושבים מכ30- יישובים צמודי גדר בעוטף עזה ואת תושבי שדרות,
עשרות אלפים מ תושבי הדרום נאלצו לעזוב את בתיהם; ביום השני ללחימה ולנוכח ההתחממות הביטחונית בגזרת הצפון המליצו על פינוי של21 יישובים ובהמשך את קריית שמונה.

בעת כתיבת שורות אלו מתקיימים דיונים לגבי פינוי של ישובים נוספים. המפונים שוהים כעת במלונות, בכפרי נוער, בדירות זמניות, אצל מכרים ואצל
משפחות זרות ובמגוון סידורי לינה.
הם אינם יודעים אם יחזרו לביתם ומתי , ורבים מהם מתמודדים בימים אלה גם עם הזוועות שחוו, סידורי הלוויות והאבל, חיפוש אחר נעדרים
והמשך המלחמה. למצב זה יש השלכות על הפליטים בארצם (עקורים), על החברה הישראלית, על הרשויות המקומיות והמעוצות האזוריות ועל המדינה. מסמך זה מבקש להציג תובנות ועקרונות ראשוניים להתמודדות חירום הנדרשת מגופי הממשלה והמדינה, בהסתמך על ספרות מחקר אקדמית ועל דו”חות של ארגונים בינלאומיים
וישראליים העוסקים בפליטים, בעקורים ובפינוי של תושבים בזמן מלחמה.

המסמך מתמקדבסוגיית פליטים בארצם (עקורים) ולא במלחמה. הוא נכתב בשבוע השני ללחימה, ואף על פי שעדיין קיימת אי-ודאות רבה,
הוא מציע תשתית ראשונית להתמודדות עם מצב החירום כדי להיטיב בהקדם האפשרי את מצבם של אלו שנאלצו לעזוב את ביתם בעל כורחם
 ושל החברה הישראלית כולה.

לקריאת המאמר לחץ כאן