כיצד ניתן לסייע לילדים ובני נוער בסיכון במצב מלחמה? 

בבואנו לדבר על ילדים ובני נוער במצבי מלחמה יש לעשות אבחנה בין שלוש תתי קבוצות שונות:

בקבוצה הראשונה נמצאים רוב הילדים ובני הנוער במדינה.

ילדים ובני נוער בתקופת מלחמה יכולים להיות חשופים למצבי דחק מתמשכים. אזעקות, עומס מידע מאיים מכלי התקשורת וברשתות, וכלל אווירה כללית מתוחה בבית.

בנוסף הפרת השגרה לבדה יכולה להוביל להתנהגויות סיכון וכמובן אם יש לילד או לנער קרובי משפחה, חברים או מכרים המגויסים לצבא סדיר או מילואים.

כל אלה יחד עלולים לעורר חרדה ברמות שונות, להוביל לירידה במצב הרוח ובמצבים מסויימים גם ירידה ביכולת התפקוד.

כאשר אנו עובדים עם קבוצה זו חשוב לבצע פעולות של הרגעה ראשונית כדי להחזיר את תחושת השליטה והמוגנות. לתת מידע אמין על המצב ולצמצם ככל הניתן את החשיפה לכלי התקשורת. חשוב לזהות משאבים נפשיים ולתעל אותם לכדי עשייה. לנסות לשמור על שיגרת היום ככל שניתן. ליצר מציאות קוהרנטית וניתנת לניבוי בתוך במציאות כאוטית. פעולות פשוטות כמו פעילות ספורטיבית, מפגש חברתי, פעילות התנדבות מסייעת מאוד בהעצמת החוסן האישי והגברת תחושת המסוגלות.

בקבוצה השנייה אנו פוגשים בילדים ובני נוער המוגדרים “בסיכון” מסיבות מגוונות: קשיים רגשיים, קשיים חברתיים, בעיות משפחתיות, קשיים לימודיים, קשיים תפקודיים ועוד.

בקבוצה זו אנו פוגשים ילדים ובני נוער אשר חלקם חוו טראומות שונות בעבר וכל מפגש עם מצב משבר לאומי מציף גם את הקושי והמשבר האישי. כאשר אנו עובדים עם קבוצה זו עלינו לגלות רגישות מיוחדת להשתמש בהיכרות המוקדמת ולבנות תוכנית מותאמת אישית בהתאם לסוג הקושי. בנוסף להתערבויות שנעשה עם הקבוצה הכללית עם ילדים ובני נוער בסיכון יש חשיבות מיוחדת לסייע בהערכה ראלית של הסיכון ולעזור לעשות את ההבחנה בין קשיי העבר להתמודדויות בהווה.

בקבוצה השלישית אנו פוגשים ילדים ובני נוער המושפעים באופן ישיר מהמלחמה. ילדים ובני נוער שהם ובני משפחותיהם חוו טראומה ואובדן. ילדים ובני נוער אשר פונו מביתם וכעת נמצאים במציאות כאוטית עצובה ומבלבלת. לפעמים נפגוש ילדים ובני נוער מהקבוצה הזאת במצבי הצפה רגשית. בבכי, רעד, בקשיי נשימה. קיפאון.

במצבים אילו חשוב להדגיש את נושא התפקוד, בשעת חירום השיח הראשוני לא מתייחס למצב רגשי אלא מכוון לשאלות המתייחסות לפעולות במטרה לסייע לחזור לתפקוד.

המשך העבודה תתמקד במספר צירים:

  1. שמירה על שיגרה והסחת דעת
  2. מתן לגיטימציה לתחושות רגשות והתערבויות אנשי מקצוע לצמצום והרגעת חרדה, סיוע בהתמודדות עם כאב ותחושות אשמה.

לסיום, בעבודה עם בני ילדים ובני נוער בסיכון עלינו לגלות רגישות יצירתיות וגמישות רבה. חשוב להתייחס לגיל הילד/נער, רמת משאבי התמיכה (חברים , משפחה ועוד), רמת הכוחות (משאבים פנימיים וחיצוניים).

וחייבת חייבת להיות ראייה מערכתית ולכלול בתוכה עבודה עם הורים משפחות ואנשי מקצוע.

ליאת דביר, רכזת הכשרה מעשית BA חינוך וחברה מיקוד נוער במצבי סיכון

הפקולטה למדעי הרוח והחברה, חינוך וחברה