ראיון בלעדי עם מנכ"ל חטיבת הקמעונאות של מובמנט ובוגר הקריה האקדמית אונו על יזמות, ניהול אנשים והסוד להתאוששות מהירה מכישלונות
כשאבישי פריז נכנס לתפקידו החדש כמנכ"ל חטיבת הקמעונאות במובמנט, הוא הוצנח לחברה בת 36 שנה עם ניהול משפחתי הדוק. המהלך הראשון שלו? לשנן את שמותיהם של כל 72 העובדים, מקומות המגורים שלהם וכמה ילדים יש לכל אחד. בראיון לפודקאסט "מכת פתיחה" של הקריה האקדמית אונו, הוא מספר למראיין אנדי רם על הדרך מנער בן 15 בחנות מחשבים ועד לניהול אלפי עובדים.
מגיל 15 בחנות מחשבים
"הייתי יותר חנון כזה, חנון אבל כנראה עם אינסטינקטים עסקיים", מספר פריז על תחילת דרכו. "הגעתי דרך איזשהו עיתון מחשבים, שעבדתי שם בהתחלה בתור כתב שמסקר משחקי תוכנה… הגעתי לאיזו תערוכה, פגשתי שם איכשהו חבר'ה של באג, ואז איך שהוא אהבו את הווייבים, אמרו בוא לעבוד".
בניגוד לרוב בני גילו, העבודה לא הייתה בשביל הכסף: "הכסף זה תמיד היה עניין צדדי. בסוף עבדתי בחנות מחשבים, עם הגדג'טים הכי מגניבים שיש, כל המשחקים הכי חדשים, תמיד הייתי אפ-טו-דייט, אז זה היה כיף".
מסטארט-אפ ובחזרה לשכירות
פריז עבר מסלול מפתיע: שש שנים כסמנכ"ל שיווק ברונלייט, יציאה להקים סטארט-אפ בשם "וורנטיר" שנמכר לאיירון סורס (כיום יוניטי), ואז חזרה לרונלייט כמנכ"ל.
"הגוף שלי עדיין מלא בצלקות מהסטארט-אפ", הוא מודה. "זה כל הזמן לגייס כסף, וכל הזמן לגייס עובדים, ומתחרים… בסוף מנכ"ל זה תפקיד מאוד לבד ובודד".
אז למה לחזור לשכירות? "ברגע שאתה מתייחס לכל דבר כיוזמה, כפעילות, כדבר שהייתי עושה גם אם לא הייתי בשכר, אז זה משאיר עדיין את הפאשן, עדיין את הרעב".
"אנשים בונים מותגים"
כששואלים אותו על "מכת הפתיחה" של מנהל מצליח, פריז לא מהסס: "לדעתי זה לדעת לעבוד עם אנשים. בסוף אתה לא יכול להצליח לבד. התפקיד אמרנו שהוא לבד, אבל בסוף ההצלחה היא אנשים שאיתך".
הוא מוסיף תובנה חשובה: "לדעת לפטר אנשים, לחתוך מי שלא מתאים – לא כפרסונל, לא מתאים לאירוע – זה משהו שהוא מאוד חשוב בניהול".
הרושם הראשוני שהפתיע את כולם
על הכניסה לתפקיד במובמנט הוא מספר: "הדבר הראשון שעשיתי באופן אינסטינקטי, ביום הראשון, שיננתי את כל ה-72 שמות, מקומות מגורים, וכמה ילדים של כל אחד מהעובדים. אנשים היו בשוק, כאילו, איך הוא לא רק שהוא זוכר, אלא אכפת לו מזה".
הוא מסביר את הגישה: "רגע לפני של חברות, הכל טוב לא טוב, בוא נפתח, לא עושים שום שינוי. לבוא קודם כל להכיר את האנשים באחד על אחד… וזה אני חושב ששיכנע אותם, ובאמת רתם אותם לתהליך".
איך מתאוששים מכישלון
פריז מספר על מכרז שהפסיד בגלל שלא עשה את "שיעורי הבית" כמו שצריך: "הבאסתי שלא עשיתי את שיעורי הבית כמו שצריך… ושנה אחרי הם חיפשו, כי לא הסתדרו איתם, ולפה כבר באנו מוכנים, ולקחנו את זה ביג טיים".
ואיך הוא מתמודד עם כישלונות? "אני ישן מצוין בלילה. מתבאס? כמה זמן? שעות, יום יומיים. הלאה. העסק עובד, אני לא יכול להרשות לעצמי… השוק זז, המתחרים שלי עובדים, הלקוחות קונים".
אבא קריירסט אבל נוכח
למרות העבודה האינטנסיבית, פריז מקפיד על נוכחות משפחתית: "הבקרים הם תמיד שלי. קם ברבע לחמש, עושה אימון, שש וחצי כבר בבית, מעיר את הילדים, סנדוויצ'ים, עניינים… יש לי 'דדי דיי' כל יום רביעי, וסופש אנחנו על מלא – משפחה פעילה, מטיילים, קמפינגים".
ואגב, הספורט? "בקורונה הייתי עוד פלוס עשרה קילוגרמים. לא רצתי בחיים. הייתי הולך לתערוכות של גרמין ואומר 'מה אנשים קמים ב-6 בבוקר לרוץ? מי עושה איש ברזל, איזה משוגעים?'. ובקורונה התחלתי ללמוד לרוץ לאט לאט, התאהבתי ונכנסתי, ועד היום אני מקפיד מאוד".
