בעיצומם של איומים ומתקפות טילים מכמה חזיתות, הילדים שלנו חווים טלטלה רגשית עמוקה. ד"ר רונן ברגר מסביר למה דווקא כשהמציאות מרגישה כמו סרט אימה, הפתרון נמצא בקוביות הלגו, בציור משותף ובנשימה של פרח דמיוני. כך תהפכו לעוגן עבורם.

המלחמה הפכה עבור ילדים רבים בישראל לחלק בלתי נפרד משגרת היומיום. בין אם אלו האזעקות, הריצה למרחבים המוגנים או השיחות המודאגות של המבוגרים על מה יהיה בלבנון, בעזה או הפעם מאיראן, אי הוודאות והאיום המתמשכים מערערים את הרגשת הביטחון הבסיסית של הילדים. כהורים, אנחנו מוצאים את עצמנו לעיתים קרובות אובדי עצות מול השאלות הקשות או חמור מכך, מול שינויים התנהגות או תופעות גופניות שמתגלים שתגלים אצלם.

חשוב להבין, ילדים לא תמיד יודעים להסביר ולתאר במילים את מה שהם חווים. במקום זאת, הגוף וההתנהגות שלהם הם אלו שמספרים את הסיפור: קשיי שינה, עצבנות יתרה, היצמדות להורים, נסיגה להתנהגויות של גיל צעיר יותר (רגרסיה) או פחדים עזים, וגם תופעות גופניות כמו עצירות, אכילת יתר, קשיי נשימה, אלרגיות ועוד יכולים לבטא חרדה, דכדוך, דאגה ופחד.

בתוך הקשיים האלה מסתתרת גם בשורה מעודדת: לילדים יש יכולת התמודדות גבוהה, כאשר המשאב החזק ביותר שעומד לרשותם הוא החיבור הטבעי לדמיון, לגוף, למשחק וליצירה. אלו כלים רבי עוצמה לשחרור הלחץ, לעיבוד רגשות וחיבור לכוחות הפנימיים והחיצוניים. זהו המפתח שלנו, ההורים, לעזור להם לעבד את החוויות הקשות, לחזק את תחושת הביטחון שלהם, לווסת חרדה, לבסס הרגשת שליטה וסייע להם לחזור לתפקוד נורמלי.

המבוגר האחראי: נוכחות לפני שלמות

הדבר הראשון והחשוב ביותר שילד צריך מאיתנו ברגעי אי ודאות, מתח וחרדה הוא נוכחות רגועה. הילדים מביטים בנו כדי להבין איך להגיב למציאות ומקבלים מאיתנו כוחות. אם אנחנו נשדר בהלה, הם ירגישו ו"ידבקו" בה.

אין צורך להסתיר מהם את המצב או להימנע משיח עליו. להיפך, הילדים חווים אותו בגן, בבית הספר, מהטלוויזיה ומשיחות של ההורים. היעדר שיח ותיווך של המצב לילדים עשוי להשאיר אותם לא רק מבולבלים וחסרי אונים אלא אף בודדים ולפעמים אפילו אשמים. לכן חשוב לשוחח ולהסביר להם את המצב בשפה ובדרך המותאמות לגילם. הדגישו תמיד שיש מבוגרים שתפקידם להגן עליהם: אתם, הצבא, המשטרה ומערכות החירום. לצד זאת, שימרו ככל האפשר על שגרה. ארוחות קבועות, שעות שינה וזמני משחק מעניקים לילדים תחושת סדר ושליטה בתוך עולם שמרגיש פתאום חסר סדר.

המשחק מרפא

בתחום הטיפול באמנויות ובתוכניות החוסן שאנו מפתחים, כמו אלו בקריה האקדמית אונו, אנו רואים שוב ושוב כיצד המשחק והיצירה הם השפה הטבעית של הילד. באמצעות ציור, בנייה בלגו או משחקי תפקידים, ילדים פורקים מתח ומבטאים חוויות שלא היו מצליחים לומר במילים.

פעילות משחקית ויצירתית לא רק מעסיקה את הילדים ומסיתה את המחשבה ממקור הפחד, אלא אף מפחיתה חרדה, מחזקת את הרגשת השליטה ומאפשרת ליצור מציאות חליפית – בטוחה. כשאנחנו משחקים איתם, הכוח של הביחד נותן ביטחון בזמן שהמשחק יוצר "אי של שקט" בתוך הים הסוער.

הורים, כמה כלים פרקטיים שתוכלו ליישם עוד היום

אז איך עושים את זה בפועל? הנה כמה פעולות פשוטות:

שחקו יחד: משחקי קופסה, ציור משותף, בנייה בלגו, משחקי דמיון וגם מחשב. המשחק מפחית מתח ומחזיר תחושת נורמליות. המשחק מאפשר לילדים (וגם להורים) מפלט ומנוחה מהמחשבות המפחידות, מחזק את הקשר ויוצר בטחון. האפשרות לשחק במשחקי מלחמה, לטפל בחיות פצועות וגם להמציא משחקים וסיפורים מאפשרת לילד לא רק לעבד חוויות מפחידות וכואבות אלא אף ליצור מציאות מיטיבה ומרגיעה. המשחק והיצירה הם מקום בטוח שבו הנפש יכולה להתקיים, לנוח ולהתחבר לכוחות כשבחוץ מפחיד ומסוכן.

תנו שם לרגש: עודדו את הילד לומר "אני מפחד" או "זה מלחיץ אותי". עצם מתן השם לרגש מגדיר, ממסגר ותוחם אותו – ובכך עוזר להירגע. ביחס לפחד שהוגדר, אפשר גם לברר דרך שאלות כמו "אז מה יעזור לך להתמודד עם הפחד" וליישם דרכים להתמודד עם הקשיים.

שלבו פעילות גופנית: תנועה, קפיצה, ריצה או ריקוד משחררים מתח מהגוף. אפשר לשחק כדורגל, לקפוץ בחבל או לדלג, וגם לתרגל יחד נשימה, למשל במשחק שבו מחזיקים ביד אחת פרח ובשנייה נר. ביחד ובספירה עד 3 לוקחים שאיפה מהאף ומריחים את הפרח ובספירה עד 5 נושפים בעדינות מהפה כאילו שרוצים לכבות בעדינות את הנר. אפשר בהדרגה להגדיל את זמן הנשיפה, דבר שיעזור לפרוק מהגוף עוד מתח.

צרו מרחב בטוח: בקשו מהילד לצייר "מקום בטוח" או לבנות מבצר מכריות ושמיכות באמצע החדר. אפשר גם לבנות דגם של מקום כזה עבור בובה, למשל בתוך קופסת נעליים. דרך נוספת היא לבחור תמונה מרגיעה מהגלריה בטלפון או מגוגל ולהתבונן בה בשילוב נשימות. אפשר לדמיין שבכל שאיפה המקום המרגיע נכנס לנו לגוף ומתרחב. הדמיון הזה ישכנע את המוח, שיפריש הורמונים שיעזרו להירגע.

הגבילו חשיפה לחדשות: זהו צעד קריטי. חשיפה למראות טרגיים ושיח אינסופי בטלוויזיה רק מגדילים את החרדה. מספיק להתעדכן מדי פעם ולהקשיב להנחיות פיקוד העורף באופן שיאפשר להגיע לממ"ד בזמן.

ספרים ופעילויות חינמיות למשפחות

בשנים האחרונות פותחו גם ספרים ופעילויות טיפוליות לילדים, שעוזרים להם להתמודד עם פחד, לחץ, טראומה וגם עם אובדן. יש ספרים שנכתבו במיוחד עבור התקופה והאתגרים הנוכחיים, וחלקם זמינים להורדה חופשית ברשת כדי שכל משפחה תוכל להשתמש בהם. לצד הסיפורים משלווים הסברים על דרכים שבהן ניתן להיעזר במשחקים וביצירה, כדי לאפשר לילדים להתחבר לכוחות, לבטא ולקיים דיאלוג עם הפחדים ולשפר את החוסן ואת דרכי ההתמודדות עם הפחד.

דוגמה לתוכנית ולספר כזה היא תכנית "היער שלנו" של מרכז משאבים ובמרכזי החוסן שפועלת מראשית המלחמה עם אלפי ילדים בצפון. התכנית מתבססת על סיפור בו חיות ושומרי היער מתמודדים עם שריפה גדולה ועל המשחק והיצירה שהילדים עושים בהשראת הסיפור. ההרחקה וההזדהות עם הסיפור הדמיוני ועם החיות ביער הרחוק עוזרות לילדים לבטא ולעבד חוויות דומות מחייהם באמצעות המשחק, וגם להתחבר לכוחותיהם, להפיג חרדות ולייצר מציאות מיטיבה ובטוחה. את הספרים הטיפוליים "היער שלנו", שנכתב בעקבות השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, ו"כשהיער שר", שנכתב בעקבות האסון במג'דל שמס, בו טיל נפל במגרש כדורגל והרג ופצע עשרות ילדים, ניתן להוריד בחינם באתר משאבים. הספרים מכילים גם הנחיות פשוטות כיצד ניתן להשתמש בספר לתמיכה בהתמודדות של ילדים עם פחדים ועם זיכרונות קשים מהמלחמה ועם מפגש בחוויות טראומטיות בכלל.

מראשית המלחמה פותחו בישראל עוד תכניות הכשרה למטפלים ואנשי חינוך המתמקדות בפיתוח חוסן באמצעות משחק ויצירה. אחת מהן, ייחודית ובין תחומית, פועלת בקריה האקדמית אונו, שם פותחה תוכנית ב"א מקצועית המלמדת כיצד ניתן להיעזר במשחק וביצירה כדי לעזור לילדים ולבני נוער לבטא את רגשותיהם, לפתח חוסן ולשפר את התמודדותם עם אי ודאות ומשבר.

מסר אחד חשוב

לסיכום זכרו, הילדים שלנו לא צריכים הורים מושלמים. הם צריכים הורים נוכחים. הם זקוקים לרגעים קטנים של יחד, של משחק משותף והקשבה אמיתית, הם אלו שיהפכו למקור של כוח ותקווה. בתוך המציאות הבלתי אפשרית הזו, הקשר שביניכם הוא הממ"ד הרגשי החזק ביותר שיש להם.

ד"ר רונן ברגר, הוא מטפל באומנויות, מדריך משחק ומרצה בכיר. מנהל תוכניות חוסן לאומיות ואת המשחק הטיפולי במדעי התנהגות בקריה האקדמית אונו