המלצות ועדת שניט אשר מונתה בשנת 2005 על ידי שרת המשפטים ציפי לבני לבדוק ולהמליץ בכל הקשור להיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין עוצבו במידה ניכרת על ידי ד"ר יואב מזא"ה, מרצה לדיני משפחה בקריה האקדמית אונו. בעבר כתב ד"ר מזא"ה עבור ועדת שניט חוות דעת אשר בה הסביר מדוע מושג ה"משמורת" מיותר, וטען כי רצוי לבטל את מושג המשמורת. בשעה שהגיש ד"ר מזא"ה המלצות אלה לוועדה נחשבה טענה זאת למהפכנית, והנה, בעקבות אימוץ המלצותיו על ידי וועדת שניט – הפכה דעתו של ד"ר מזא"ה למיינסטרים, במרכז השיח הציבורי והמשפטי. יחד עם זאת, טענתו של ד"ר מזא"ה היא שלמעשה אין צורך לחכות עד ליישום המלצות וועדת שניט בחקיקה.

 

על פי ניתוחו המשפטי של ד"ר מזא"ה, גם על פי החוק כיום, אין הכרח למנות את אחד ההורים כמשמורן, (או אפילו את שני ההורים כמשמורנים). דעתו של מזא"ה היא כי מושג המשמורת הוא מיותר ומזיק, ועל בתי המשפט להימנע מלהשתמש בו.

 

דעה זו אומצה לאחרונה בפסק דינה של השופטת חני שירה. תמ"ש (ראשל"צ) 29024/06 ט.ל נ' א.ל (לא פורסם, 23.02.2012) בפסק דינה מאמצת את השופטת שירה את עמדתו של ד"ר מזא"ה, וקובעת כי אין צורך להשתמש במושג המשמורת ולקבוע הורה כלשהו כמשמורן:

 

"70 .. אביא אף ציטוטים ממאמרו של ד"ר יואב מאז"ה, מהפקולטה למשפטים הקריה האקדמית אונו, "משמורת ילדים" מושג מהותי או מושג חלול? (טרם פורסם, עתיד להתפרסם) הגורס כי המונח "משמורת" הינו בעצם מונח חלול, ריק מתוכן בעוד שה"אפוטרופסות" הוא המושג המרכזי המגדיר את האחריות ההורית. האפוטרופסות היא המעניקה להורה את הזכות להחליט בנוגע לטיפול הרפואי בילד, החובה והזכות לדאוג לצרכים שונים, כמו גם לנכסיו של הילד, להחליט על מוסדות הלימוד שלו, על קביעת החינוך שלו וכן הלאה. לענין זה הביא במאמרו את בג"צ 181/68 פלורסהיים (פד"י כ"ב[2] 723, 1968).

 

71.       לטעמי, ההגדרה המשפטית של "משמורת" או חזקה, איננה משמעותית לא בכלל ולא כאן. ולא רק שאיננה משמעותית אלא שהיא מהווה בשל הנפח הלא נכון שניתן לה בציבור, לעיתים גם בפסיקה, בסיס למאבקי כח וכבוד בין ההורים. החשיבות שביחסי הורים – ילדים איננה בהגדרה אלא בתוכן ובמימוש. הזמן בו שוהים הילדים עם כל אחד מההורים הוא משמעותי, מעורבותם של ההורים בחיי הילדים, נטילת אחריות, אחריות יום יומית אישית, כלכלית, והמקום הנותן להורה האחר ולמשפחה המורחבת – היא העיקר. כפי שכתב ד"ר מאז"ה המשמורת נתפסת בעיני רבים כמתירה להורה המשמורן, להדיר את ההורה האחר ולהרחיקו מהילד ומצד שני כפטור של ההורה הלא משמורן מאחריותו הטיפולית בילד. משכך, ולמרות שבהחלטה הזמנית נקטתי במונח של העברת משמורת זמנית, מהאם שהיתה ההורה המשמורן עד אותה החלטה, לאב, בבואי היום, לתת הכרעה סופית במסגרת פסק הדין, בנסיבות תיק זה לא אעשה עוד שימוש במונחים אלה. מצאתי לנכון, לצאת מההגדרות המעצימות הורה אחד ומדירות את האחר ולהביא לחלוקת האחריות ההורית בין ההורים, בתקווה להביא לסיום המאבק. "